A black flag of illegality flies over the gag orders imposed by the Israeli courts over their own corruption!
פשיעה מאורגנת של שופטים, עורכי דין, ואנשי חוק בבתי המשפט בישראל
המציאות הייתה ברורה כבר מזמן לכל מי שעיניו בראשו. אבל עכשיו, כשנחשפו בקלקלתם, השופטים מנסים לדכא את חופש הדיבור וחופש העיתונות להשתיק את הפרשה. דגל שחור מתנוסס מעל לצווי איסור הפרסום.
The concept of fair public hearing never took hold in the Israeli courts... It just doesn't fit in...
| |
| השופט נוריאלי מציג: שחיתות באפלה |
שופט שלום האריך את מעצריהם של חמישה חשודים בעבירות שחיתות חמורות במיוחד, אך בניגוד מוחלט לחוק ולפסיקת בית המשפט העליון - אסר לפרסם את שמותיהם, תוך שהוא הופך על פיו את עקרון פומביות הדיון
▪ ▪ ▪
מגפת איסורי הפרסום המופרכים והמנוגדים לחוק נמשכת. שופט בית משפט השלום בפתח תקוה, ארז נוריאלי, אסר לפרסם (יום ב', 8.6.15) את שמותיהם של כל חמשת החשודים בפרשת שחיתות במגזר הציבורי שנעצרו בידי המשטרה, תוך שהוא הופך על פיו את עקרון-העל של פומביות הדיון.
מדובר ביועץ למכרזים ציבוריים רחבי היקף ובארבעה מתמודדים באותם מכרזים, כאשר על-פי החשד - הוא קיבל מהם שוחד תמורת קידום זכייתם במכרזים. המשטרה מסרה קודם לכן, כי מדובר בין היתר במכרזים של עיר הבה"דים ושל רכבת ישראל, דהיינו - נושאים בעלי עניין ציבורי מובהק. לדברי המשטרה, מדובר בחשדות לשחיתות בהיקף של מיליוני שקלים. גם העבירות המיוחסות לחשודים מצביעות על חומרת האירועים. ליועץ המכרזים מייחסת המשטרה סחיטה באיומים, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, לקיחת שוחד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע, רישום כוזב במסמכי תאגיד, הלבנת הון ועבירות לפי חוק הביטוח הלאומי. לחשודים האחרים מייחסת המשטרה עבירות של מתן שוחד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע, רישום כוזב במסמכי תאגיד והלבנת הון. כלומר: מדובר בעבירות השחיתות החמורות ביותר בספר החוקים. נוריאלי קיבל את כל הבקשות להארכת המעצרים תוך שהוא קובע, כי קיים חומר ראיות הקושר את החשודים לחשדות נגדם ושקיימת עילת מסוכנות המחייבת את מעצרם או עילה של חשש לשיבוש הליכים. למרות כל אלו, החליט כאמור נוריאלי לאסור על פרסום שמותיהם, תוך שהוא קובע שאין כרגע עילה להתירו. זאת, בניגוד לחוק הקובע שברירת המחדל היא הפרסום, ושיש צורך בנסיבות יוצאות דופן כדי להימנע ממנו. נוריאלי עצמו מצטט כהלכה את החוק, לפיו "בנסיבות חריגות, בהן פרסום שמו של החשוד יסב לו נזק חמור, ניתן להפעיל את החריג שבסעיף 70(ה) בחוק בתי המשפט. בהקשר זה הודגש, כי נזק שהוא נזק אינהרנטי להליך של חקירה פלילית לא ייחשב כנזק חמור המצדיק את איסור הפרסום; וכי הגבלתו של הפרסום תהיה מוצדקת רק מקום בו הרים החשוד את נטל השכנוע - שאיננו קל - והוכיח כי הנזק שיגרם לו בעטיו של הפרסום מתאפיין בחומרה מיוחדת החורגת מן הפגיעה המתלווה, בדרך כלל, לקשירתו של אדם לעניינים פליליים". אולם מיד לאחר מכן הוא מבצע פניית פרסה בלתי מנומקת: "במקרה שלפני, מבקש בא-כוח החשוד לאסור פרסום שמו ופרטיו של החשוד בלבד ולא את פרטי הפרשה. היחידה החוקרת מותירה לשיקול דעת בית המשפט ובכל מקרה אינה מצביעה על נסיבה מיוחדת הכרוכה בצורך חקירתי כזה או אחר המחייב פרסום שמו של החשוד. בנסיבות אלו, בהתחשב בטיעוני הסניגור ובנזק אשר נטען אשר יכול וייגרם לחשוד, הריני מורה על איסור פרסום שמו של החשוד ופרטיו האישיים בלבד, וזאת עד מועד הדיון הבא". כלומר: נוריאלי קובע שיש צורך ב"נסיבה מיוחדת הכרוכה בצורך חקירתי כזה או אחר המחייב פרסום שמו של החשוד" - ומתעלם מכך שהמחוקק קובע שרק במקרים חריגים ויוצאי דופן יימנע הפרסום. נוריאלי (שופט בעל ותק של שישה חודשים) גם מתעלם מפסיקה עקבית של בית המשפט העליון, אשר דוחה שוב ושוב בקשות לאסור את פרסום שמותיהם של חשודים, ומצביע על הנטל הכבד הרובץ עליהם להוכיח פגיעה חמורה באופן מיוחד שעלולה להיגרם להם כתוצאה מן הפרסום. במקרה זה, הסתפק נוריאלי בהצהרות סתמיות וחד-צדדיות של הסניגורים בדבר הנזק שייגרם למרשיהם, כדי לפגוע בעקרונות פומביות הדיון, חופש העיתונות, חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. כל זאת, כאמור, בפרשה שלדבריו-שלו יש בה ראיות לכאורה לעבירות שחיתות חמורות במיוחד. באופן טבעי, אחרי שנוריאלי אסר על פרסום שמו של החשוד העיקרי - הוא נענה מיד לבקשות לאסור גם את שמותיהם של יתר החשודים. יצוין עוד, כי צווי איסור הפרסום ניתנו - כמו תמיד - ללא שמיעת עמדתה של התקשורת, שהיא הנפגעת הישירה מהם. |
|
\
