OpEdNews Op Eds
ISRAEL: Nation hijacked by a Shin-Bet Judiciary Gang
By Joseph ZernikAbstract
Key
events in governance of the State of Israel in recent decades
include: a) Kav 300 affair (1984), where the confrontation between
the Shin-Bet (Secret Service) and the justice system ended in a
stalemate, b) Prime Minister Rabin's assassination (1995), where the
Shin-Bet was deeply involved, and the justice system engaged in
after-the-fact cover-up, and c) Death of Chief Clerk of the Supreme
Court Shmaryahu Cohen under suspicious circumstances (2002) and the
concomitant hacking of the computer systems of the Israeli Supreme
Court through an "inside job", where the judiciary and the
Shin-Bet acted in full collusion.
During the following decade,
fraudulent computer systems were implemented in all Israeli courts,
in a project involving US-based corporations IBM and EDS, and in
violation of the law of the State of Israel. The outcome today is a
nation, where the positions of chief clerks of the various courts,
including the Supreme Court, are usurped by individuals with no
lawful appointment and no lawful authority, where of the various
courts act outside the framework of any conceivable law,
court process is blatantly invalid, court records routinely
falsified, "everything is adjudicable", corruption of the courts
is rampant, and public trust in the justice system is at all-time
low. In parallel, socio-economic conditions in Israel deteriorated.
While the economy continued its growth, poverty and homelessness
soared, housing became unaffordable, and income and asset
distribution no longer fit a civilized society. Human Rights and
internet activists must keep a watchful eye on government computer
systems, particularly those of the justice system.
READ MORE:
כך שברו בכירי השב"כ את קשר השתיקה סביב פרשת קו 300
המפגש הלילי עם ביניש
בחניון, האכזבה מרה"מ פרס, מאמצי ההסתרה של אברהם שלום ויוסי גנוסר,
והייסורים של שלושת בכירי השב"כ שחרגו מהשורה
"לעשות
את כל המהפכה הזאת משום שאני רוצה לרשת אותו?! לא יכולתי. לא יכולתי יותר.
לא הייתי אני. לא ישנתי בלילה. המשפחה שלי נהרסה מזה. לא יכולתי יותר. לא
יכולתי לחיות עם זה. בטח, אפשר לבוא אלי בטענות איפה היית שנה וחצי... גם
אני בן אדם, גם לי יש פחדים. כשהלכתי לראש הממשלה פחדתי מאוד, ואחרי
שפוטרתי או הודחתי מהשב"כ פחדתי מאוד. פחדתי מאוד לגורלי ולעתידי. גם היום
אני חושש"
(עדות ראובן חזק, 9.3.86)
באחד הימים בתחילת 86', בשעת בין ערביים, נכנסה אחת הדמויות המשמעותיות
בממסד הביטחוני למכונית שחנתה במגרש הרוסים בירושלים. במשך חודשים ארוכים
נצרה הדמות בלבה סוד שגילויו היה עלול לזעזע את שירות הביטחון החשאי, לשלוח
כמה מבכיריו למאסרי עולם. בתוך המכונית המתינה אשה בשנות ה-40 לחייה. כבר
אז היא נחשבה למשפטנית מנוסה וחדת עין. הקשר בין שני אלה נוצר כשטיפלו
במשותף באחת החקירות הפוליטיות הרגישות ביותר במדינה: לכידתם והעמדתם לדין
של חברי המחתרת היהודית שביצעו פיגועי טרור רצחניים נגד פלסטינים בשטחים.
שתי הדמויות שנועדו במכונית החונה היו ראובן חזק, המשנה לראש השב"כ,
ודורית ביניש, אז המשנה לפרקליט המדינה. שבועות ספורים לפני הפגישה הזאת
שמעה ביניש שבשב"כ משתוללת סופת טייפון וכי חזק עזב במפתיע את השירות יחד
עם שני ראשי אגפים נוספים (דרגה המקבילה לדרגת אלוף בצה"ל): פלג רדי ורפי
מלכא.
כשחזק נכנס למכונית, ביקשה ביניש להבין ממנו מה באמת מתחולל מאחורי הקלעים
של הארגון. "אתה מספר 2. אתה מיועד להיות ראש השב"כ", אמרה ביניש לחזק.
"מה פתאום אתה הולך? מפיצים עליך ועל שניים מחבריך שמועות. ראובן, מה באמת
קורה אצלכם?" המשיכה ביניש לחקור. "תאמיני לי דורית שזה לא מה שאת שומעת",
השיב לה חזק. "יש לי סיבה אחרת, רצינית וכבדת משקל, שבגללה אני פורש
מהשב"כ".
חזק רמז לביניש במה העניין והפרקליטה החלה בבירור הפרטים. כשהתבהרה התמונה
גברה דאגתה. ביניש החליטה לשתף בפרטיה המתגבשים של העלילה את הקולגות
יהודית קרפ ויהודית צור. בעצה אחת החליטו השלוש לחשוף את התמונה השחורה גם
לפני אוכף החוק מספר אחת, היועץ המשפטי לממשלה פרופ' יצחק זמיר.
"הן באו אלי ואמרו: 'יש לנו עניין מאוד כבד לספר לך, עניין שמחייב את
טיפולך האישי'", שיחזר זמיר. "אמרתי להן 'אני לא רוצה לשמוע. חכו כמה ימים
כי אני מתכוון להודיע על עזיבתי'". לבסוף הצליחו השלוש ללכוד את אוזנו
ולזעזע אותו. "זה סיפור מדהים", הגיב זמיר. "רציתי לדעת מאיפה הגיע המידע
הזה, והן אמרו לי 'בתוך השב"כ ישנו קרע חמור, באו שלושה אנשים ואמרו:
חייבים להציל את השב"כ'".
זמיר ביקש להיפגש עם השלושה, אך להפתעתו, ראש השב"כ אברהם שלום בלם את
הפגישה. זמיר לחץ, פנה לשר המשפטים משה נסים ולראש הממשלה שמעון פרס, ולאחר
כמה שבועות ניתן האור הירוק. ב-9 במארס, בשעת ערב מאוחרת, צעדו שלושה
אנשים בשנות ה-40 לחייהם במסדרונות משרד המשפטים בשכונת שייח ג'ראח
בירושלים, לפגישה שתשנה את חוקי חייהם. "זה היה כמו בחסמב"ה, מכיוון שזה
היה סוד מוחלט ואף אחד במשרד אסור היה לו שיידע בכלל שיש משהו כזה", נזכר
זמיר.
לחצו להאזין: עדות המשנה לראש השב"כ בפני היועמ"ש זמיר
No comments:
Post a Comment