2018-04-09 לורי שם-טוב ורומן זדורוב: האם שופטים רשאים לעסוק במרמה בהחלטות על כליאה? העליון מתקשה להחליט

לורי שם-טוב ורומן זדורוב: האם שופטים רשאים לעסוק במרמה בהחלטות על כליאה?  העליון מתקשה להחליט

בערעור שהוגש לבית המשפט העליון בראשית אוקטובר 2017, מתבקש בית המשפט העליון לפסוק בשאלה פשוטה לכאורה: האם מותר לשופט לעסוק במרמה ("פברוק") בהחלטות ופסקי דין בעניין חירות האדם (מאסר או מעצר)? בית המשפט העליון, שמנסה להשליט בישראל "מהפכה חוקתית" מבית מדרשו של אהרן ברק, על סמך חוק היסוד כבוד האדם וחירותו, מתקשה להחליט בשאלה זאת... 
היום הוגשו ראיות נוספות בתיק הערעור, מתיק בו נידונה הבלוגרית לורי שם-טוב למאסר על תנאי על "הפרת חוק הגנת הפרטיות" - כשפירסמה שמנכ"ל משרד הרווחה יוסי סילמן היה פטור בפועל מהוראות החוק בעניינים כספיים אישיים.  בתיק זה עסק השופט רענן בן-יוסף במרמה אפילו לגבי מספרם וזהותם של השופטים שישבו בדין... וברור שלאף אחד מהם לא הייתה כל סמכות לדון בתיק. יתרה מכך, ברור שפסק הדין הוא מסמך חסר כל תוקף - מהסוג הנקרא על ידי השופטים "טיוטה" (חתום בחתימה אלקטרונית מפוברקת, מרמתית).    

היום גם הוגשו שוב בקשה להסרת חיסיון, שהופעל על התיק ללא הליך ראוי, ובקשה למתן החלטות.

יש לקוות שבית המשפט העליון יתעשת ויחליט במהרה בערעור זה - הנוגע לזכויות יסוד ולחירותו של כל אדם בישראל.  נציב זכויות האדם של האו"ם לא התקשה בעניין, וסיכם את המצב בדו"ח על ישראל לשנת 2018: "ישרתו ותקפותו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל מפוקפקות במקרה הטוב".

קראו את הפוסט השלם: http://inproperinla.blogspot.co.il/2018/04/2018-04-09.html

     

תל-אביב, 09 לאפריל -  בקשה להוספת ראיות הוגשה הבוקר בתיק צרניק נ מדינת ישראל ואח' (7631/17).  הערעור עוסק במרמה של שופטים בהחלטות ופסקי דין לגבי שלילת חירות - כליאת אנשים.  כתב הערעור מביא שתי דוגמאות ברורות לעניין זה  - החלטות של השופט אברהם היימן בבית המשפט המחוזי ת"א בעניין המעצר עד תום ההליכים של הבלוגרית לורי שם-טוב, ופסקי הדין של השופטים יצחק כהן (עבריין המין), אסתר הלמן, והמתחזה חיים גלפז בבית המשפט המחוזי נצרת בעניין מאסר העולם של רומן זדורוב.

השאלה העומדת בבסיסו של הערעור מוגדרת בכתב הערעור כך:
"האם רשאי בית משפט להמציא לאדם מסמכים, בהליך פלילי, מתוך כוונה שמקבלם יקבל את סמכותם כהחלטות או פסקי-דין, ובו בזמן לשמור בגדר חידה את אמתותם של אותם המסמכים ככתבי בית-דין תקפים?"

המרמה הבסיסית בה עוסק הערעור נובעת מהונאה רחבת ממדים בפיתוחה, הטמעתה והפעלתה של מערכת נט-המשפט.  עם הפעלת המערכת בשנת 2010, עברו בתי המשפט לניהול תיקים וכתבים אלקטרוניים, וחתימות השופטים על החלטות ופסקי דין אמורות להיות חתימות אלקטרוניות.  אבל המערכת בנויה באופן שמאפשר לשופטים לסלף בקלות את החתימות ואת המסמכים.  הדוגמה המוכרת ביותר היא כמובן "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך. אבל פרשת ורדה אלשייך הייתה רק קצה הקרחון...

התוסף שהוגש אתמול אומר בין השאר: 

"לגבי החתימות האלקטרוניות על מסמך "פסק הדין", כתב השופט רענן בן-יוסף כבר בהחלטתו מיום 12 למרץ, 2018   "… בית המשפט אינו מתמצא בעניינים הטכניים בהם עוסקת הבקשה.”
המצב בו שופט מחוזי טוען בשנת 2018, שמונה (8) שנים לאחר הנהגת מערכת נט-המשפט, ושבע עשרה (17) שנים לאחר החלת חוק החתימה האלקטרונית (2001), שאינו מבין כיצד מופעלות החתימות האלקטרוניות, בשעה שהוא אמור להפעיל אותן פעמים רבות ביום במסגרת מילוי תפקידו, מעלה חששות כבדים לגבי כשירותו ו/או ישרתו של השופט. בדומה, יש לתהות לגבי כשירותם ו/או ישרתם של עורכי דין, המופיעים בשגרה בבתי המשפט, אך טוענים לעתים קרובות, שאינם מבינים כיצד פועלות החתימות האלקטרוניות וכיצד מתנהלים הכתבים האלקטרוניים בנט-המשפט."
בית המשפט העליון מתקשה להחליט בערעור, אבל נקט בסדרת פעולות תמוהות:
א) מיד עם הגשת הערעור הופעל עליו "חיסיון" ללא הליך ראוי. בית המשפט העליון מסרב להסיר חיסיון זה גם לאחר מכתב מחאה של האגודה לזכויות האזרח לרשם בית המשפט ולנשיאת בית המשפט העליון, ולאחר בקשות חוזרות.
ב) בית המשפט העליון פסק בעניין זה פסיקה תקדימית: למרות שזהו ערעור הנובע מתיק פלילי והערעור עוסק בשאלת הליכי כליאה ושלילת חירות - זהו ערעור "בעל אופי אזרחי". לכן המערער חוייב בתשלום אגרה והפקדת פיקדון.
ג) בהמשך, בית המשפט העליון שלח הודעת תשלום חסרת כל תוקף ("מפוברקת") על הסכום המופרך של 20,000 ש"ח.  לאחר שההודעה הוגשה חזרה לבית המשפט עם הסבר שזהו כתב בית דין חסר תוקף וחסר סמכות, הופחת הפקדון ל- 7,500 ש"ח...
יש כאלה שאומרים שהמצב משקף רק "טעויות", או תרבות ישראלית של "חפיף". תירוצים כאלה אינם עומדים במבחן השכל הישר. התוסף שהוגש היום מסכם את המצב לגבי התנהלות השופטים במערכת נט-המשפט כך:
"הממצאים... מעצימים את החששות, שבענייני כליאה ושלילת חירות האדם, שופטים בבתי המשפט בישראל מפרסמים מסמכים, הנחזים על ידי הציבור ובעלי דין ככתבי בית דין תקפים ושרירים, אך למעשה בעיני השופטים עצמם הם מסמכים חסרי כל תוקף - “טיוטות” בלבד. בו בזמן, השופטים מנסים לסכל כל ניסיון להבהיר את אמתותם, או חוסר אמיתותם של מסמכים שהתפרסמו ככתבי בית דין. מערכת נט-המשפט מותאמת במיוחד למטרות אלה... "
מידע שהוגש למועצת זכויות האדם של האו"ם לבדיקה התקופתית של ישראל כלל אוסף נרחב של כתבי בית דין מסולפים ומפוברקים מבתי המשפט בישראל. המידע סוכם על ידי נציב זכויות האדם כך:
"ההתדרדרות החמורה ביושרת רשויות המשפט והחוק, כתוצאה מהטמעת מערכות מחשוב ממשלתיות... יש לראות את תקפותו ויושרתו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל כמפוקפקות במקרה הטוב."
יש לקוות שבית המשפט העליון יתעשת גם הוא, ויחליט בקרוב בערעור העומד ותלוי לפניו.

להלן הבקשה להוספת ראיות שהוגשה אתמול בבית המשפט העליון:

בבית המשפט העליון

צרניק נ מדינת ישראל ואחרים רע”א 7631/17

המגיש: שם: דר' יוסף צרניק - המערער

כתובת: ת"ד 33407, ת"א

הצדדים:

המערער:

דר’ יוסף צרניק

בעצמו, בלתי מיוצג

המשיבים:

1. מדינת ישראל

על ידי פרקליטות המדינה

2. לורי שם-טוב (עצירה)

על ידי עו"ד יהונתן רבינוביץ’

3. מרדכי לייבל (עציר)

על ידי עו"ד עדן פוליטקין

4. צבי זר (עציר)

על ידי עו"ד נאוה דהאן

בקשה להגשת תוסף, ותוסף ד’ לערעור - שם-טוב נ פרקליטות מחוז ת"א-פלילי (29531-02-17) בבית המשפט המחוזי ת"א

החתום מטה, המערער בתיק זה, מגיש בזאת בקשה להוספת תוסף, ותוסף ד’ לערעור - שם-טוב נ פרקליטות מחוז ת"א-פלילי (29531-02-17) בבית המשפט המחוזי ת”א:

חשיבות: חירות האדם, חופש הביטוי, חופש העיתונות

1. תיק שם-טוב נ פרקליטות מחוז ת"א-פלילי (29531-02-17) בבית המשפט המחוזי ת"א מתעד הליך פלילי בעניין כליאה מצד אחד, ומצד שני – פסיקה כביכול בעלת חשיבות בעניין זכויות יסוד - חופש הביטוי וחופש העיתונות בישראל. ב"פסק הדין" בערעור נידונה המערערת לורי שם-טוב למאסר על תנאי על "הפרת חוק הגנת הפרטיות". האישום בו מדובר הוא פרסום, שהראה שמנכ"ל משרד הרווחה יוסי סילמן היה פטור בפועל מקיום הוראות החוק בעניינים כספיים אישיים. הן במשפט עצמו, והן בערעור טענה לורי שם-טוב, שפרסום זה מוגן תחת חופש הביטוי וחופש העיתונות. טענה זאת נדחתה הן במשפט והן בערעור.

"פסק הדין" בערעור מיום 25 לפברואר, 2018, אומר: 

"'עניין ציבורי' המצדיק פגיעה בפרטיות אדם על ידי פרסום, הינו עניין כזה שיש לציבור תועלת בידיעתו, אם לשם גיבוש דעתו בעניינים ציבוריים, ואם לשיפור אורחות חייו... מדובר בנוסחה גמישה למדי, אשר הקביעה לגבי תכנה תיעשה על-פי השקפתו האובייקטיבית של בית המשפט. פרשנות זו יש עימה, לדעתנו, משום החמרה עם כלי התקשורת..."

"פסק הדין" עצמו אומר שהוא מייצג "החמרה עם כלי התקשורת". קיים חשש ברור שבפועל, "נוסחה גמישה למדי" זאת וה"החמרה עם כלי התקשורת" יביאו לסנדקות של פקידי המשטר העוסקים בהתנהלות אסורה ולרדיפת אנשי תקשורת וחושפי שחיתויות.  יתרה מזאת, יש לראות בהמצאת "נוסחה גמישה למדי" על מנת להבחין, לאחר מעשה, בין פרסום המוגן תחת חופש הביטוי וחופש העיתונות לבין מעשה פלילי התנהלות שיפוטית מביכה. בנוסף, יש לראות ב"נוסחה גמישה למדי", עמומה ומעורפלת, לאבחנה בין זכות "חוקתית" לבין מעשה עברייני, הפרה חמורה של זכויות האדם. על פי "פסק דין" זה, איש לא יוכל לדעת מראש, האם הוא עוסק במימוש זכויות יסוד או בעבריינות.

2. אולם האם יש בתיק הנ"ל "פסק דין" עשוי כדין, תקף ובר-אכיפה?

הראיות מצביעות על שיבושים חמורים בהליכים ובכתבים בתיק הנ"ל, ומעלים חשש ברור ש"פסק הדין" בתיק הנ"ל אינו נחשב בעיני השופטים עצמם ככתב בית דין כלל, והוא “טיוטה” בלבד.

כמה שופטים? מי הם? האם היו מוסמכים כדין?

3. על פי מספר עדי ראיה מהימנים, הקראת "פסק הדין" שובשה - שכן ישבו בדיון רק שני (2) שופטים, ולא שלושה (3) כנדרש בדין. השנים זוהו כרענן בן-יוסף ואברהם היימן. לעומת זאת, השופט רענן בן-יוסף הנפיק סדרת החלטות בעניין מספרם וזהותם של השופטים בדיון הקראת "פסק הדין" (צרופות א-ג), שאינן עומדות בקנה אחד עם השכל הישר וסותרות זו את זו, ביניהן:

א) “החלטה בפתקית" מיום 12 למרץ, 2018 (תמונה 1), אומרת: “השופטים שישבו בדין בעת הקראת פסק הדין היו, בן יוסף רענן, אירית קלמן, וקפאח ציון.”

תמונה 1. שם-טוב (עצירה) נ פרקליטות מחוז ת"א-פלילי (29531-02-17) בבית המשפט המחוזי ת"א - "החלטה בפתקית" של השופט רענן בן-יוסף מיום 12 למרץ, 2018, על בקשה לעיון בנתוני החתימות האלקטרוניות של "פסק הדין”.

 --- 

ב) אף אחת מההחלטות הסותרות שכתב השופט רענן בן-יוסף בעניין זהותם ומספרם של השופטים שישבו בהקראת "פסק הדין" אינה עומדת בקנה אחד עם יומני בית המשפט. לאחר שעניין זה הובהר לשופט רענן בן-יוסף, הנפיק החלטה מיום 15 למרץ, 2018, האומרת:

ד. הטעות תתוקן. כך יעודכן ביומני השופטים, הן אלה ששמעו את הערעור וכתבו את פסק הדין, והן ביומני השופטים שהשתתפו רק בשימועו.

ה. למרות התקלות, יש להדגיש, שהשופטים שישבו בדין בעת שמיעת הערעור, הם אלה שכתבו את פסק הדין…

…

ז. בכך לא נפגעה כל זכות של המערערת ולא נגרם בעניינה כל עיוות דין.

ג) בהמשך הועלו סוגיות נוספות לגבי תקינות ההליכים והרישומים:

– מהם ההליך הראוי והרישום הראוי לשינוי לאחר מעשה של יומני בית המשפט?

– האם הייתה סמכות כלשהי לשופטים שישבו בדין בעת שמיעת הערעור?

הנתונים הרשומים במערכת נט-המשפט, רשימת "גורם שיפוטי", מראים על "תום טיפול" ביום 29 ליוני, 2017, ביחס לארבעה (4) שופטים, ואינם מראים כל "תחילת טיפול" ביחס לשופט כלשהו לאחר אותו יום (תמונה 2). זאת – בשעה שכל הדיונים לשמיעת הערעור התנהלו לאחר יום 29 ליוני, 2017.

בתגובה על סוגיות אלה, הנפיק השופט רענן בן-יוסף "החלטה בפתקית" מיום 19 למרץ, 2018, האומרת: “החלטתי מדברת בעד עצמה ואין מה להוסיף לה" (תמונה 3).



תמונה 2. שם-טוב (עצירה) נ פרקליטות מחוז ת"א-פלילי (29531-02-17) בבית המשפט המחוזי ת"א -רשימת "גורם שיפוטי" במערכת נט-המשפט-גישת הציבור. הרישומים מראים על "תום טיפול" ביום 29 ליוני, 2017 ביחס לארבעה (4) שופטים, ואינם מראים כל "תחילת טיפול" ביחס לשופט כלשהו לאחר אותו יום (תמונת מסך מיום 16 למרץ, 2018).
----

תמונה 3. שם-טוב (עצירה) נ פרקליטות מחוז ת"א-פלילי (29531-02-17) בבית המשפט המחוזי ת"א - "החלטה בפתקית" של השופט רענן בן-יוסף מיום 19 למרץ, 2018, על בקשה לעיון בנתוני החתימות האלקטרוניות של "פסק הדין”.

 ---- 

האם קיים בתיק פסק דין אמתי (אותנטי), תקף ובר-אכיפה? או רק "טיוטה"?

4. לגבי החתימות האלקטרוניות על מסמך "פסק הדין", כתב השופט רענן בן-יוסף כבר בהחלטתו מיום 12 למרץ, 2018 (תמונה 1) "… בית המשפט אינו מתמצא בעניינים הטכניים בהם עוסקת הבקשה.”

המצב בו שופט מחוזי טוען בשנת 2018, שמונה (8) שנים לאחר הנהגת מערכת נט-המשפט, ושבע עשרה (17) שנים לאחר החלת חוק החתימה האלקטרונית (2001), שאינו מבין כיצד מופעלות החתימות האלקטרוניות, בשעה שהוא אמור להפעיל אותן פעמים רבות ביום במסגרת מילוי תפקידו, מעלה חששות כבדים לגבי כשירותו ו/או ישרתו של השופט. בדומה, יש לתהות לגבי כשירותם ו/או ישרתם של עורכי דין, המופיעים בשגרה בבתי המשפט, אך טוענים לעתים קרובות, שאינם מבינים כיצד פועלות החתימות האלקטרוניות וכיצד מתנהלים הכתבים האלקטרוניים בנט-המשפט.

5. מימוש העיון בנתוני החתימות האלקטרוניות כביכול במערכת נט-המשפט ביחס למסמך "פסק הדין" מיום 25 לפברואר, 2018, העלה שהמסמך אינו חתום בחתימה אלקטרונית על פי חוק החתימה האלקטרונית (2001), וכן אינו חתום באופן שיחשב על ידי בר דעת כחתימה אלקטרונית של אדם כלשהו על פי הגדרות מקובלות של חתימה אלקטרונית.

לראיה (תמונה 4):

א) “כללי: אישור הבסיס של רשות האישורים אינו אמין...”; 

ב) “הונפק עבור: “Israeli Courts Authority” - אין שם איש ותפקידו, שהוא החותם כביכול, ושהוא המחזיק כדין כביכול בכלי החתימה האלקטרונית מופיע בנתונים אלה;

ג) “הונפק על-ידי: “Israeli Courts Authority” - אין גוף מוכר בדין בישראל בשם “Israeli Courts Authority”, ובוודאי שאין גורם מאשר על-פי חוק החתימה האלקטרונית (2001) בשם זה;

ד) "בתוקף מ: 01/01/2000 עד 01/01/2099” - ביום 01/01/2000 עדיין לא חוקק ולא הוחל חוק החתימה האלקטרונית, והנפקת כלי חתימה אלקטרונית למשך 99 שנה לאדם בתפקידו כשופט אינה התנהלות סבירה ותקינה;

ה) אין תאריך וזמן החתימה מופיעים בין הנתונים כלל.

תמונה 4. "חתימה אלקטרונית" של שופט במערכת נט-המשפט, כפי שהיא נקראת בתכנה הייעודית של לשכת עורכי הדין, וכפי שנמצאה לגבי מסמך "פסק הדין" מיום 25 לפברואר, 2018 בתיק שם-טוב נ פרקליטות מחוז ת"א-פלילי(29531-02-17).

---

6. בעקבות גילוי נתוני "החתימות האלקטרוניות" חסרי התוקף על מסמך "פסק הדין" מיום 25 לפברואר, 2018, הוגשה בקשת נוספת ביום 29 למרץ, 2018, לעיון ב"פסק-דין עשוי כדין בתיק דנן, ככל שהוא קיים; לחלופין – הצהרת בית המשפט שאין בנמצא פסק דין עשוי כדין בתיק דנן, ופסק הדין שהתפרסם חסר תוקף ובטל מיסודו” (צרופה ד).

בקשה זאת אומרת בחלקה:

ה) החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים (88/12/מחוזי ת”א) בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך מבהירה:

(1) ש"החתימות הגרפיות" המופיעות על כתבי בית דין בנט-המשפט, הן תמונות המודבקות על ידי הקלדנית, והן חסרות כל תוקף;

(2) שמסמכים בנט-המשפט, שאינם חתומים כדין בחתימה אלקטרונית על-פי חוק החתימה האלקטרונית (2001), הם "טיוטות" בלבד, אינם כתבי בית דין תקפים, ואינם בני אכיפה. 

בתגובה הנפיק השופט רענן בן-יוסף החלטה מיום 29 למרץ, 2018 (תמונה 5), האומרת:

"בית המשפט אינו עוסק בתיק זה עוד.”

תמונה 5. שם-טוב (עצירה) נ פרקליטות מחוז ת"א-פלילי (29531-02-17) בבית המשפט המחוזי ת"א - החלטה של השופט רענן בן-יוסף מיום 29 למרץ, 2018, על בקשה לעיון בפסק-דין עשוי כדין, ככל שהוא קיים; לחלופין – הצהרת בית המשפט שאין בנמצא פסק דין עשוי כדין בתיק דנן, ופסק הדין שהתפרסם חסר תוקף ובטל מיסודו.

---

השופט רענן בן-יוסף לא סיפק כל בסיס בדין להחלטה ש"בית המשפט אינו עוסק בתיק זה עוד". החלטה זאת נחזית כעומדת בסתירה לתקנות העיון (2003), תקנה 4(ב), האומרת:

(ב) בקשת עיון תוגש לשופט או רשם שהתיק נדון לפניו...

לפיכך, נחזית החלטה זאת של השופט רענן בן-יוסף כסירוב לפסוק בעניין שבו היה עליו לפסוק. לחלופין נחזית החלטה זאת כהודאה, שלא הייתה כל סמכות לשופטים, שישבו בדין בתיק הערעור הנ”ל, ובכללם השופט רענן בן-יוסף; ש"פסק הדין" מיום 25 לפברואר 2018 חסר כל תוקף; ושאין בתיק זה כל פסק דין עשוי כדין, תקף ובר-אכיפה.

סיכום 

7. לאחר סדרת ההחלטות של השופט רענן בן-יוסף, נותרו ישרתו ותקפותו של מסמך "פסק הדין” מיום 25 לפברואר, 2018, מפוקפקות במקרה הטוב. זאת – בשעה שמסמך זה ממשיך להתפרסם במערכת נט-המשפט- גישת הציבור. יש לראות בנסיבות אלה הפרה חמורה של הזכויות להליך ראוי ולמשפט הוגן ופומבי – הן של העצירה לורי שם-טוב והן של כל תושבי מדינת ישראל.

8. הצרופות לתוסף זה:

א) בקשה (מס’ 6) מיום 08 למרץ, 2018, לעיון בנתוני החתימות האלקטרוניות של השופטים ר. בן-יוסף, ש. יניב, וצ. גורפינקל, לגבי כתב פסק-דין מיום 25 לפברואר, 2018 בתיק דנן, ככל שהם קיימים;

ב) בקשה מיום 12 למרץ, 2018, למתן החלטה על בקשת עיון (מס’ 6);

ג) בקשה חוזרת מיום 14 למרץ, 2018, למתן החלטה על בקשת עיון (מס’ 6);

ד) בקשה (מס’ 8) מיום 29 למרץ, 2018, לעיון בפסק-דין עשוי כדין בתיק דנן, ככל שהוא קיים; לחלופין – הצהרת בית המשפט שאין בנמצא פסק דין עשוי כדין בתיק דנן, ופסק הדין שהתפרסם חסר תוקף ובטל מיסודו.

לפיכך, הממצאים בתיק שם-טוב נ פרקליטות מחוז ת"א-פלילי(29531-02-17) המתועדים לעיל ובצרופות שלהלן, מעצימים את החששות, שבענייני כליאה ושלילת חירות האדם, שופטים בבתי המשפט בישראל מפרסמים מסמכים, הנחזים על ידי הציבור ובעלי דין ככתבי בית דין תקפים ושרירים, אך למעשה בעיני השופטים עצמם הם מסמכים חסרי כל תוקף - “טיוטות” בלבד. בו בזמן, השופטים מנסים לסכל כל ניסיון להבהיר את אמתותם, או חוסר אמיתותם של מסמכים שהתפרסמו ככתבי בית דין. מערכת נט-המשפט מותאמת במיוחד למטרות אלה... המצב המתועד בתיק שם-טוב נ פרקליטות מחוז ת"א-פלילי גם מעלה חששות לגבי כשירותם ו/או ישרתם של עורכי דין, שהופיעו כבאי כוחם של הצדדים בהליך זה.

                                            _________________

תאריך: 09 לאפריל, 2018, דר’ יוסף צרניק – המערער

                                          בעצמו, בלתי מיוצג