2020-03-24 יומן קורונה
בלילה לא ישנתי טוב. המשכתי לקרוא את ההתפתחויות האחרונות. בשעות הקטנות של הלילה התפרסמו התקנות החדשות: היום, ג', תתנהל עדיין תחבורה ציבורית, אך בהיקף מצומצם. אנשים נדרשים להישאר בבתיהם. מותר לצאת לבתי המשפט, למחאה, למקוואות, לטייל עם הכלב...
04:00 נחמה שולחת לי הודעה במסנג'ר - שואלת מה המצב לגבי התקנות החדשות וקיום המחאה הבוקר. שולח לה את צילום התקנות.
ישנתי אולי 3 שעות.
08:00 קמתי. התחיל האביב - עליתי על מדי קיץ קורונה - עם כובע רחב. מסיכה, כפפות.
08:40 תור אצל הרופא במכבי. בכניסה לבניין השומר עצבני. הדלת נעולה. שואל אם יש שיעול, חום, וכו' - ורק אח"כ מתיר את הכניסה לבניין, וגם זה על פי מספר האנשים שכבר בפנים. בניגוד לימים רגילים, לא היה תור כלל. הייתי היחיד שהגיע לתור אצל דר' יואב גור. אח"כ הופיע עוד קשיש עם הליכון. דר' גור היה חביב מתמיד, היה לו זמן, דיברנו על המגיפה וכו'. הסברתי לו שהפכתי פתאום לטבעוני, ושאלתי על בעיות תזונה. הוא הסביר לי שבד"כ הבעיה היא חוסר בויטמין B12. הציע לי זריקה שמספקת את החוסר למספר חודשים. אמרתי לו שאני לא בעניין זריקות. רשם לי כדורים של תוספי ויטמים מסדרת B.
9:00 בבית המרקחת. מותר רק לאדם אחד להיות בתוך החנות. השאר מחכים בחוץ ברחוב. קניתי מלאי תרופות לחודש. ויטמינים וסטטין לכולסטרול.
9:30 מכאן לדואר. חייב לקבל את הדרכון החדש לפני שסוגרים את המדינה. האוטובוסים מגיעים או לא מגיעים? בסוף לקחתי מונית שירות לרוטשילד. התנועה דלילה מאד. משם הלכתי ברגל לדואר בפינת קרליבך- חשמונאים. הרחובות כמעט ריקים. יש עדיין אנשים פה ושם, אבל החנויות סגורות. בדואר - אין כמעט אנשים, אבל הפקידות מאד עצבניות. מבקשות לשמור על השקט ולא לדבר בכלל, או לצאת לחכות ברחוב. חייב לקבל את הדרכון החדש. מחכה לו כבר שבועיים. בלי הדרכון לא אוכל להוציא כרטיס חכם להגיש מסמכים לבתי המשפט מהבית במשך הסגר שיימשך מי יודע כמה זמן. הדרכון הגיע! אבל הפקידה עצבנית, לא מוצאת את הדואר הרשום של הדרכון. ליאור, הפקיד אותו אני מכיר כבר שנים, חביב ורגוע, אבל מקפיד על שמירת מרחק, מצא עבורי את הדואר הרשום של הדרכון. יש!
10:30 משמרת מחאה לפני בית המשפט המחוזי ת"א. אין שם איש. המקום נראה ריק לגמרי. רק עו"ד רבינוביץ', כמו תמיד, מגיע לבית המשפט. נחמה כרגיל הביאה לי מחלול עם עגבניה וזחוג. אבל אני לא אוכל אותו עד שאני מגיע הביתה - אני בכפפות. הגיעו גם כפיר ויוסי אילן ועוד חברה אחת. מנהלים את המחאה. למרות שאין קשר למחאה, דיברנו במגפון כמה דקות על הקורונה. נחמה נתנה עמדה ספקנית לגבי חומרת המצב. אני קראתי לציות מוקפד להוראות הסגר והריחוק החברתי. אמרתי שהשבועיים-שלושה הקרובים יהיו קריטיים בהתמודדות המדינה עם המגיפה. ההצלחה תלויה בשיתוף הפעולה של הציבור עם הסגר המוחלט. מסיימים ב- 11:30, וכל אחד נחפז הביתה.
12:00 הגעתי הביתה, עייף. אבל צריך לקנות ירקות. שוק התקווה סגור החל מאתמול. הלכתי כק"מ לירקן. הסחורה לא טרייה, והמחיר ב- 50% גבוה מהמחיר בשוק. קניתי ירקות ליומיים. מכיר את המוכר הקווקזי כבר מספר שנים. בד"כ הוא מעריץ של פוטין וליברמן. שואל אותו: מה אתה אומר על פוטין? הוא מתעצבן. אומר שהרוסים מסתירים את גודל האסון ברוסיה. אומר שיש ביוטיוב סרטונים שהעלו דמויות אופוזיציה, שמספקים את האמת על מה שמתרחש שם. תמותה גבוהה במוסקבה, בזמן שפוטין שולח צוותים רפואיים ואספקה למדינות ברחבי העולם. בד"כ חזרה הביתה, השכנה כרגיל צועקת לי מהמרפסת, שואלת מה נשמע, האם אני רוצה לאכול משהו, שואלת איך הלך בהפגנה... יש פה בבלוקים הווי שכונתי שאני לא מכיר מאז שנות ה-60 בנוה שאנן. עולם אחר. ההווי הזה משרה ביטחון - ערבות הדדית. בפרט שאני בודד.
13:00 מצלצל דחוף לחברת PERSONAL ID ומבקש תור עוד היום להוציא את הכרטיס החכם. קבעו לי תור לשעה 15:15. הולך לתחנה מרכזית. התחנה המרכזית ריקה. החנויות נעולות. אבל ברחבה המרכזית בתוך הקניון יושב בחור צעיר לפני שולחן קטן ומוכר אלכוג'ל במחירים מופקעים לחלוטין - 15 ש"ח לבקבוק של כ-100 מ"ל. מסביר לי שהמחירים רק יעלו... באוטובוס לרמת גן, שני נוסעים בלבד. הנהג קצת עצבני. מדבר עם הנוסע האחר. הוא אומר שיש כבר כמיליון מובטלים...
14:00 הלכתי למרכז האקדמי, רח' בן-גוריון, לקבל כרטיס סטודנט לפני הסגר. אין עם מי לדבר במזכירות. היה שם רק פקיד אחד, כשבשגרה יש שם כ-8 פקידים. סירב לתת לי את כרטיס הסטודנט "אין כרגע קבלת קהל". הסברתי לו שלא ברור מתי אוכל להגיע שוב. ענה לי: "תשאל את ביבי". לא היה מוכן לתת לי את הכרטיס. הספרייה סגורה. לא ברור לי אם אצליח לסיים את הסמסטר. ההוראה מבוססת על הרצאות פרונטליות, לא על חומר קריאה וספר לימוד. עברו להרצאות ברשת. אבל בבלוקים עכשיו הרשת אטית להחריד. כולם יושבים בבית וצופים בסרטים בנטפליקס. באירופה, חייבו את נטפליקס להוריד את איכות התמונה כדי להקל את העומס על הרשת. בעיתון כותבים שגם בישראל מדברים על כך. אם זה לא יקרה - לא אצליח לסיים את הסמסטר. יש לי גם בעיות ריכוז בצפייה בסרטים. ספר מתאים לי הרבה יותר.
15:15 הגעתי לחברת Personal ID, הממוקמת בקרבת מקום ברח' בן-גוריון בר"ג. תוך פחות מחצי שעה סיימנו את התהליך.
16:00 בדרך חזרה - מצאתי חנות פיצוחים. קניתי 1.5 ק"ג שקדים קלופים - המחיר גבוה ב- 50% ממה שהייתי משלם בשוק. כבר 10 שנים ויותר, שאני לא קונה מזון יותר ממה שאני צורך באותו יום. עכשיו אני אוגר מזון במטרה להגיע למלאי שיאפשר לי להתקיים חודש ללא קניות. אתמול קניתי 1 ק"ג קטניות יבשות ו-1 ק"ג שיבולת שועל יבשה. השקדים הם מרכיב מרכזי בתזונה שלי עכשיו, אבל אין להשיג עכשיו בתפזורת על המשקל, לאחר שסגרו את השוק. בסופרמרקט - במרחק 1.5 ק"ג - סגרו את המחלקה שבה מכרו בתפזורת על המשקל, מוכרים רק באריזות סגורות במחירים מופקעים.
16:15 בתחנת האוטובוס בחזרה - עדיין יש אוטובוסים, אבל הכריזה האלקטרונית מודיעה שהיום בשעה 20:00 תיפסק תנועת האוטובוסים. זהו - עוצר, או "סגר" בשמו החדש.
בלילה לא ישנתי טוב. המשכתי לקרוא את ההתפתחויות האחרונות. בשעות הקטנות של הלילה התפרסמו התקנות החדשות: היום, ג', תתנהל עדיין תחבורה ציבורית, אך בהיקף מצומצם. אנשים נדרשים להישאר בבתיהם. מותר לצאת לבתי המשפט, למחאה, למקוואות, לטייל עם הכלב...
04:00 נחמה שולחת לי הודעה במסנג'ר - שואלת מה המצב לגבי התקנות החדשות וקיום המחאה הבוקר. שולח לה את צילום התקנות.
ישנתי אולי 3 שעות.
08:00 קמתי. התחיל האביב - עליתי על מדי קיץ קורונה - עם כובע רחב. מסיכה, כפפות.
08:40 תור אצל הרופא במכבי. בכניסה לבניין השומר עצבני. הדלת נעולה. שואל אם יש שיעול, חום, וכו' - ורק אח"כ מתיר את הכניסה לבניין, וגם זה על פי מספר האנשים שכבר בפנים. בניגוד לימים רגילים, לא היה תור כלל. הייתי היחיד שהגיע לתור אצל דר' יואב גור. אח"כ הופיע עוד קשיש עם הליכון. דר' גור היה חביב מתמיד, היה לו זמן, דיברנו על המגיפה וכו'. הסברתי לו שהפכתי פתאום לטבעוני, ושאלתי על בעיות תזונה. הוא הסביר לי שבד"כ הבעיה היא חוסר בויטמין B12. הציע לי זריקה שמספקת את החוסר למספר חודשים. אמרתי לו שאני לא בעניין זריקות. רשם לי כדורים של תוספי ויטמים מסדרת B.
9:00 בבית המרקחת. מותר רק לאדם אחד להיות בתוך החנות. השאר מחכים בחוץ ברחוב. קניתי מלאי תרופות לחודש. ויטמינים וסטטין לכולסטרול.
9:30 מכאן לדואר. חייב לקבל את הדרכון החדש לפני שסוגרים את המדינה. האוטובוסים מגיעים או לא מגיעים? בסוף לקחתי מונית שירות לרוטשילד. התנועה דלילה מאד. משם הלכתי ברגל לדואר בפינת קרליבך- חשמונאים. הרחובות כמעט ריקים. יש עדיין אנשים פה ושם, אבל החנויות סגורות. בדואר - אין כמעט אנשים, אבל הפקידות מאד עצבניות. מבקשות לשמור על השקט ולא לדבר בכלל, או לצאת לחכות ברחוב. חייב לקבל את הדרכון החדש. מחכה לו כבר שבועיים. בלי הדרכון לא אוכל להוציא כרטיס חכם להגיש מסמכים לבתי המשפט מהבית במשך הסגר שיימשך מי יודע כמה זמן. הדרכון הגיע! אבל הפקידה עצבנית, לא מוצאת את הדואר הרשום של הדרכון. ליאור, הפקיד אותו אני מכיר כבר שנים, חביב ורגוע, אבל מקפיד על שמירת מרחק, מצא עבורי את הדואר הרשום של הדרכון. יש!
10:30 משמרת מחאה לפני בית המשפט המחוזי ת"א. אין שם איש. המקום נראה ריק לגמרי. רק עו"ד רבינוביץ', כמו תמיד, מגיע לבית המשפט. נחמה כרגיל הביאה לי מחלול עם עגבניה וזחוג. אבל אני לא אוכל אותו עד שאני מגיע הביתה - אני בכפפות. הגיעו גם כפיר ויוסי אילן ועוד חברה אחת. מנהלים את המחאה. למרות שאין קשר למחאה, דיברנו במגפון כמה דקות על הקורונה. נחמה נתנה עמדה ספקנית לגבי חומרת המצב. אני קראתי לציות מוקפד להוראות הסגר והריחוק החברתי. אמרתי שהשבועיים-שלושה הקרובים יהיו קריטיים בהתמודדות המדינה עם המגיפה. ההצלחה תלויה בשיתוף הפעולה של הציבור עם הסגר המוחלט. מסיימים ב- 11:30, וכל אחד נחפז הביתה.
12:00 הגעתי הביתה, עייף. אבל צריך לקנות ירקות. שוק התקווה סגור החל מאתמול. הלכתי כק"מ לירקן. הסחורה לא טרייה, והמחיר ב- 50% גבוה מהמחיר בשוק. קניתי ירקות ליומיים. מכיר את המוכר הקווקזי כבר מספר שנים. בד"כ הוא מעריץ של פוטין וליברמן. שואל אותו: מה אתה אומר על פוטין? הוא מתעצבן. אומר שהרוסים מסתירים את גודל האסון ברוסיה. אומר שיש ביוטיוב סרטונים שהעלו דמויות אופוזיציה, שמספקים את האמת על מה שמתרחש שם. תמותה גבוהה במוסקבה, בזמן שפוטין שולח צוותים רפואיים ואספקה למדינות ברחבי העולם. בד"כ חזרה הביתה, השכנה כרגיל צועקת לי מהמרפסת, שואלת מה נשמע, האם אני רוצה לאכול משהו, שואלת איך הלך בהפגנה... יש פה בבלוקים הווי שכונתי שאני לא מכיר מאז שנות ה-60 בנוה שאנן. עולם אחר. ההווי הזה משרה ביטחון - ערבות הדדית. בפרט שאני בודד.
13:00 מצלצל דחוף לחברת PERSONAL ID ומבקש תור עוד היום להוציא את הכרטיס החכם. קבעו לי תור לשעה 15:15. הולך לתחנה מרכזית. התחנה המרכזית ריקה. החנויות נעולות. אבל ברחבה המרכזית בתוך הקניון יושב בחור צעיר לפני שולחן קטן ומוכר אלכוג'ל במחירים מופקעים לחלוטין - 15 ש"ח לבקבוק של כ-100 מ"ל. מסביר לי שהמחירים רק יעלו... באוטובוס לרמת גן, שני נוסעים בלבד. הנהג קצת עצבני. מדבר עם הנוסע האחר. הוא אומר שיש כבר כמיליון מובטלים...
14:00 הלכתי למרכז האקדמי, רח' בן-גוריון, לקבל כרטיס סטודנט לפני הסגר. אין עם מי לדבר במזכירות. היה שם רק פקיד אחד, כשבשגרה יש שם כ-8 פקידים. סירב לתת לי את כרטיס הסטודנט "אין כרגע קבלת קהל". הסברתי לו שלא ברור מתי אוכל להגיע שוב. ענה לי: "תשאל את ביבי". לא היה מוכן לתת לי את הכרטיס. הספרייה סגורה. לא ברור לי אם אצליח לסיים את הסמסטר. ההוראה מבוססת על הרצאות פרונטליות, לא על חומר קריאה וספר לימוד. עברו להרצאות ברשת. אבל בבלוקים עכשיו הרשת אטית להחריד. כולם יושבים בבית וצופים בסרטים בנטפליקס. באירופה, חייבו את נטפליקס להוריד את איכות התמונה כדי להקל את העומס על הרשת. בעיתון כותבים שגם בישראל מדברים על כך. אם זה לא יקרה - לא אצליח לסיים את הסמסטר. יש לי גם בעיות ריכוז בצפייה בסרטים. ספר מתאים לי הרבה יותר.
15:15 הגעתי לחברת Personal ID, הממוקמת בקרבת מקום ברח' בן-גוריון בר"ג. תוך פחות מחצי שעה סיימנו את התהליך.
16:00 בדרך חזרה - מצאתי חנות פיצוחים. קניתי 1.5 ק"ג שקדים קלופים - המחיר גבוה ב- 50% ממה שהייתי משלם בשוק. כבר 10 שנים ויותר, שאני לא קונה מזון יותר ממה שאני צורך באותו יום. עכשיו אני אוגר מזון במטרה להגיע למלאי שיאפשר לי להתקיים חודש ללא קניות. אתמול קניתי 1 ק"ג קטניות יבשות ו-1 ק"ג שיבולת שועל יבשה. השקדים הם מרכיב מרכזי בתזונה שלי עכשיו, אבל אין להשיג עכשיו בתפזורת על המשקל, לאחר שסגרו את השוק. בסופרמרקט - במרחק 1.5 ק"ג - סגרו את המחלקה שבה מכרו בתפזורת על המשקל, מוכרים רק באריזות סגורות במחירים מופקעים.
16:15 בתחנת האוטובוס בחזרה - עדיין יש אוטובוסים, אבל הכריזה האלקטרונית מודיעה שהיום בשעה 20:00 תיפסק תנועת האוטובוסים. זהו - עוצר, או "סגר" בשמו החדש.
התקנות החדשות להלילה (אור ליום ג'): לא ייאסרו הפגנות! נחמה דר Kfir Monsonego OR Baruch הבית בירושלים
No comments:
Post a Comment